מה יהיה עם הפנסיה שלה?

אשה מבוגרת מסיימת יום עבודה וחוזרת הביתה באוטובוס, מצד אחד מותשת ועייפה מהעבודה ומהצד השני שמחה על עצם העובדה שמעסיקים אותה בשלב כזה, היא מכירה את כל החברות שלה ש"הוצאו" לפנסיה מוקדמת, לא כזו עם תנאים כמובן ולא מתוך בחירה. הן יושבות בבית לא מבלות בבתי קפה כמו שהיו רוצות או הולכות לקאנטרי פעמיים שלוש בשבוע, מכיוון שאין להן משכורת והפנסייה תתחיל להיכנס רק בעוד מספר שנים בנוסף לקיצבת הזיקנה. כרגע הן מתקיימות על החסכונות שהן עבדו קשה עבורם (במיקרה הטוב), או רק משכורת בן הזוג לאחר שהצטמצמו לא מעט בהוצאות, או על הבטחת הכנסה במיקרה הגרוע.

לנשים האלו יש "אופק" או ארץ מובטחת, כפי שניתן לכנות זאת וזהו גיל הפרישה שכיום עומד על 62 עם תכנון לעלות ל 64 בתקופה הקרובה בהתאם להחלטות/ איהחלטה של שר האוצר.
תשלומי קיצבת הזיקנה עומדים כיום על 1,531 ש"ח לאדם ויכולים להגיע גם ל ~2,400 ש"ח בסיטואציות מסוימות. כמובן שזה לא פותר את כל הבעיות וההוצאות שלהן גבוהות יותר אך גם הפנסייה תתחיל להיכנס בשלב הזה (במידה ויש כמובן) ומצבן ישתפר במיקצת.

עכשיו בואו נחשוב קצת קדימה, נניח 30 שנים מהיום , כאשר נהייה קרובים  או כבר הגענו לגיל פרישה, אבל לביטוח הלאומי כבר אין כסף לשלם לנו. לא סתם, הביטוח הלאומי נמצא במצב של פשיטת רגל.
למה?
תקציבי הביטוח הלאומי נלקחים מתוך התשלומים שאנו משלמים במהלךתקופת עבודתנו בנוסף לתקציב נוסף מתוך תקציב המדינה השוטף. עד התקופה האחרונה התשלומים של העובדים בגילאי 20 -67 היו בגידול זהה לגידול בהוצאות הביטוח הלאומי על תשלומים לבני 67+ (לגברים, 62+ לנשים).
אבל המצב השתנה, תוחלת החיים גדלה, בנוסף לשינויים נוספים בהרכבי האוכלוסייה שהביאו למצב שלביטוח הלאומי חסר כסף. כמה?
נכון להיום הביטוח הלאומי יכנס לגירעון בשנת 2022, ואז הוא מתחיל למשוך כספים מהמדינה (במידה וזו אכן תאשר – הרי אלו כספים שיגיעו מתקציבים אחרים). ונכון לעידכון האחרון מדובר על 2037  כשנה שבה הביטוח הלאומי יפשוט רגל. לא אלאה אותכם במספרים אבל מדובר על חובות והתחייבויות במאות מיליארדי שקלים לאורך תקופה ארוכה.

כרגע המדינה לא ממש מבצעת מהלכים על מנת לשנות את המצב ויושבת על הגדר, ולמה? מכיוון שאחד מהצעדים הוא לא בדיוק צעד פופולרי בלשון המעטה, ואף שר אוצר לא ירצה להיראות כפוגע באוכלוסייה חלשה,לאו דווקא שר האוצר הנוכחי, הדיון על זה מתקיים כבר כמעט 20 שנה.
והצעד הוא העלאת גיל הפנסייה לנשים. הדיון מדבר על בין 64 ל 67 כמו הגברים (עד שאני אצא לפנסייה יש מצב שגם זה יעלה).

למה זה יכול לעזור? נראה לי די פשוט, ככל שגיל הפרישה מאוחר יותר, התשלומים מתחילים מאוחר יותר ולאורך תקופה קצרה יותר.
אגב גם עם העלאת גיל הפרישה לנשים ל67 הביטוח הלאומי יפשוט את הרגל אבל כנראה רק בשנת 2054, וזה הפרש גדול, עדיין בעייתי עבור כל דור ה Y ודור ה X (ילידי שנות ה 80 ומעלה) אבל חלקית יותר טוב.

אבל עכשיו תגידו לה אנחנו צריכים לעבוד כל כך הרבה? איזו מדינה נוראית, אנחנו קורעים את עצמנו.
אני לא מתווכח עם העבודה עצמה, אבל רק שתדעו שישראל נמצאת במקום יחסית נמוך לגיל פרישה בעולם המערבי. לדוגמא: גרמניה – 65 , ארה"ב 66, ממוצע ה OECD 63.8.
כך שהטיעון הזה קצת פחות רלוונטי.
מה כן? מי ייפגע ממהלך כזה?

למהלך כזה יש מרוויחים ומפסידים כמובן, אין פה רק טוב או רק רע.
מי המפסידים (או המפסידות במקרה זה?)- הנשים בעיקר, העלאת גיל הפרישה נניח ל 64 דוחה בשנתיים את התחלת קבלת קיצבת הזיקנה.
בנוסף לכך ישנם את תשלומי הפנסיה שמשולמות ע"י חברות הביטוח השונות לפי הכספים שנצברו (או פנסיות וותיקות, מורים, שוטרים…),גם אלו מן הסתם יידחו בשנתיים או חמש תלוי בגיל החדש שייקבע.
כפי שסיפרתי בהתחלה חלק מהנשים הללו כבר נפלטו ממעגל העבודה בעל כורחן ומחכות לתשלומים הללו כבר כמו אוויר לנשימה, אגב לרוב מדובר כמובן על אוכלוסייה חלשה יחסית.
אגב לפי בדיקות מדובר על 45% מכלל הנשים בגילאי 62-63. (לא מעט).

מן הצד השני יש גם מרוויחים (ולא רק כולנו מעצם הישרדותו של הביטוח הלאומי)
בתור התחלה – הנשים עצמן.
מבדיקות שנעשו, מכיוון שישנן במצב של העלאת גיל הפרישה עוד תקופה של צבירה, בנוסף לריביות הנצברות בתקופות הללו, מדובר לפי הערכות על גידול בקיצבה החודשית של 8% בממוצע על כל שנה של דחיית גיל הפרישה.
איך?
שנה נוספת של הפרשות, שנה פחות של תשלומי קיצבה (תשלום הקיצבה נלקח לפי הנוסחא הבאה: סך הכסף הצבור לחלק למספר החודשים שנשארו לאותו אדם לחיות לפי ממוצע תוחלת החיים נכון לאותו יום). ואחרון חביב כמובן צבירת הריבית וריבית דריבית על הסכומים הללו.

בדיקות שנעשו דיברו על הגדלת פנסייה לדוגמא של 3,494 ש"ח לחודש ל- 5,136 כאשר השוני הוא העלאת גיל הפרישה מ 62 ל 67. (כל אלו בהנחה שהאשה ממשיכה לעבוד כמובן).

ישנה גם טענה, שהנשים ירוויחו בהעלאת שיעור התעסוקה (עבור נשים מבוגרות) בגלל עצם העלאת גיל הפרישה למעסיקים יהיה כדאי יותר להעסיק אותן לטווח ארוך יותר. הטיעון הזה בעייתי במקצת מכיוון שחלק גדול מהנשים שנשאר בשוק התעסוקה בגיל הזה הינו אוכלוסייה חלשה שעובדת בעבודות כגון תעשייה וניקיון. והן נשאארות בעל כורחן.

אז למה מחכים?
כרגע ישנם וויכוחים בין בנק ישראל ומשרד האוצר אל מול ועדת הכספים , הוויכוח הינו יותר על טווח השינוי ואורך תקופת הגידול, ואילו עוד הטבות ינתנו (לדוגמא הגדלת ימי האבטלה מעל גיל 60 …, הכשרות מקצועיות….).
שר האוצר אמור לתת את החלטתו בשלב מסויים ולקדם את אחד מהתהליכים ואז נראה את השינוי שיגיע.

אז לאחר שנתתי את הסקירה הזו, מה חשוב מאוד להביא בחשבון?
החלק העיקרי לדעתי הוא ההבנה בצורך שלנו לחסוך לפנסיה, ו/או לייצר עבור עצמנו הכנסה פאסיבית שתעזור לנו בתקופת הפנסייה.
קשה לנו לדעת היום מה יקרה בעוד עשרים שנה עם הביטוח הלאומי והאם יהיה לו כסף לשלם לנו בעת היקנה שלנו את הכספים המגיעים לנו (הרי שילמנו במשך כל השנים נכון?).

במה שאנחנו כן יכולים לשלוט הם ההפרשות שלנו לפנסיה, גם עבור עצמאיים (קיים בחוק בימינו -חדש מאוד), וגם לייצר חסכונות שייועדו לעתיד הרחוק, לעתיד שבו ההכנסה שלנו כבר לא תיהיה קיימת ונצטרך להשתמש בכספים שחסכנו על מנת לייצר לעמנו קיצבה חודשית.

בכלכלת המשפחה אנחנו מתכוננים גם לתקופת הפנסיה, אנחנו מסתכלים על משפחה/ זוג, לא משנה בני כמה הם באותה נקודת זמן, ומבצעים הערכה מבוססת מאוד כיצד יראה מצבם בפנסיה.
בזמן הפנסיה משפחות לרוב נוטות לחשוב שרמת ההוצאות שלהן תרד, הרי הילדים כבר עזבו את הבית, נכון?
דווקא מסתבר שלא, רמת ההוצאות לא עולה, אבל בהחלט לא יורדת. אל תדאגו הכספים שלא יוצאים עכשיו על הילדים יוצאים על הנכדים 😊.
אז בעצם צריך לייצר למשפחה רמת הכנסה/ חיסכון שתספק אותם לאותה רמת חיים/ הוצאה שהם היו מורגלים אליה במהלך החיים שלהם.

לפעמים באמת נעשה זאת נניח ע"י צביעת חיסכונות קיימים, נאמוד את הפער החסר ונצביע על חיסכון מסויים שיוכל לתת לנו את הקיצבה הנדרשת.
לפעמים נחפש על יצירת הכנסה פאסיבית נוספת , לדוגמא רכישת בית נוסף בגיל 50, כך שרוב המשכנתא עליו תשולם עד גיל הפרישה ושכ"ד שייכנס יהווה תוספת הכנסה למשפחה. (כנ"ל לגבי משרדים …)

חלק נוסף הוא יצירת חיסכון, החלטה על תחילת הפרשה לחיסכון, קביעת הגודל שלו כאשר היעד הינו גיל הפרישה או מספר שנים לאחר מכן.

במצב כזה המשפחה עומדת איתנה מול תאריך היציאה לפנסיה ואין לה שום חשש מהמצב, בנוסף לכך מכיוון שתשלומי הביטוח הלאומי לא יהיו החלק המהותי עבור משפחות כאלה בתוך התקציב החודשי שלהם, לא יהיה למשפחה ממה לחשוש כאשר ואם הביטוח הלאומי יפשוט רגל.
בעצם במהלך בניית התוכנית הכלכלית אנחנו מבצעים איבחון פנסיוני, כאשר אנחנו מתמקדים יותר בצורך של המשפחה בעתיד, ולא במוצרים הפנסיונים והחברות השונות. מניסיון אישי עם לקוחות, זה נותן להם הרבה שקט ויכולת להבין את המצב.

אז מה חשוב לעשות כרגע?
קודם כל להירגע, אם החלטתם לעשות צעד אתם כבר במצב טוב יותר מכמעט 90% מהאנשים שבוחרים להתעלם.
ולאחר מכן לשבת ולבחון את הפנסיה שלכם ושל בני/בנות זוגכם. האם היא מספיקה לכם? האם אתם מוכנים להצטמצם בתקופת הפנסיה? (זו גם אפשרות שקיימת).
והכי חשוב לדעת מה אתם רוצים ויכולים לעשות בתקופת הפנסיה שלכם.

שיהיה רק טוב חברים

שי