שלום
נעים להכיר אני שי פיטלסון

אשתי אוהבת לעשות קניות.
בעיקר בגדים אבל גם נעליים.
יש תקופות שאני קורא לה מרבה רגליים אחרת אני לא מבין למה היא צריכה כל כך הרבה זוגות (סנדלים, נעליים, כפכפים, מגפיים… יש עוד?), אני מניח שאני היחיד במצב הזה, נכון?

הבנתי שאחת הבעיות זה שהיא לא אוהבת ל"דווח לי".
היא לא מעוניינת לתת דין וחשבון על כל קנייה, גם אם המטרה היא עמידה משפחתית בתקציב.
הבעיה השנייה היא שהיא אוהבת לקנות, כמובן. ומצד שני באף שלב היא לא ממש הייתה צריכה להתנהל מול תקציב כלשהוא.

איך פתרתי את זה?
ישבנו ועשינו דיון/מו"מ כמה היא באמת צריכה כתקציב חודשי לקניות בגדים חדשים ונעליים (הכנסתי פנימה גם קוסמטיקה), ועכשיו התקציב הזה הוא באחריותה. היא לא מדווחת לי ככה שאין כעס מצידי/ מצידה, אבל יש מעקב שלה.
התוצאה? ירידה בקניות באופן כללי של בגדים, מכיוון שהיא חושבת פעמיים לפני כל קנייה סתמית האם היא באמת תלבש את זה.

איזה טיעונים אתם יכולים להביא בדיון כזה עם הצודקת/ מאשימה/ אשה?
ספרו לה, למשל, שאתם אנשים טובים שבסך הכל רוצים לעזור לעולם!
ריכזתי כמה נתונים אמיתיים לגמרי שתוכלו להציג להגנתכם:

  • תעשיית האופנה נחשבת לתעשייה השנייה ברמת הזיהום שלה בעולם
  • 13% מקוטלי החרקים (חלקם גם משפיעים על אנשים), משמשים לגידול הכותנה, הכמות שולשה ב80 שנים האחרונות על מנת לענות על הביקוש.
  • מדי שנה מגודלים 27 מיליון טון כותנה בעולם, התופסים 2.5% מהקרקע המעובדת בעולם, השימוש הגדול בחומרי הדברה פוגע גם בפיריון הקרקע.
  • מים: על מנת לגדל קילו כותנה יש צורך ב 1,540 ליטר מים, כמות גדולה מאוד ביחס לכך שחלקים בעולם נמצאים באי וודאות של מקורות המים שלהם.
  • נפט: ליטר נפט נצרך בממוצע על כל קילו כותנה (שינוע, ריסוס, הובלה, קטיף…)
  • צביעת הבדים , מפעלי הבגדים מתמשים בהרבה מאוד מים וחומרים מזהמים שנשפכים אל הנחלים והנהרות (בעיקר בסין)- ברמה שגרינפיס (לא תמיד מת עליהם אבל אם הם עוזרים לטיעונים אז… חחח)
    הרימו קמפיין שנקרא detox fashion
  • שימוש יתר בניירות וניילונים לעטיפה אשר לא מתכלים ולא ניתנים למיחזור.
  • רוב העובדים בתעשייה הזו הינם אנשים במדינות עולם שלישי ביניהם ילדים שמועסקים בתנאים גרועים ובשעות עבודה לא אנושיות, לפעמים תוך כדי חשיפה לחומרים מסוכנים.
  • חשוב: כיום יש לנו פי שלוש בגדים מאשר היה בשנות ה 80 , לפי כל המחקרים הבגדים בארון של הנשים מתחלקים ל 20/80 הן לובשות 20% מהבגדים 80% מהזמן, אגב אצל הגברים זה כמעט 50/50.
    הדבר יוצר ייצור יתר של בגדים.

ואז התשובה תיהיה: "אז נזרוק בגדים", נכון?
4.4% מהפסולת בארה"ב הייתה של טקסטיל ב 2013 (מאז זה רק עולה).
רגע, יש פתרון טוב יותר. נתרום את הבגדים! נכון?
מסתבר שיש מדינות אפריקאיות שמוצפות בבגדים מהמערב כתרומות, לחלקן יש שמות גנאי לתופעה וחלקן אפילו מנסות להעביר חוקי מיסוי והגבלות על הבגדים שמגיעים כתרומות מכיוון שהן פוגעות באורח החיים.

אז מה אני ממליץ?

שבו עם האשה, תעברו על הרכישות בגדים בחודשים האחרונים ותנסו לבנות תקציב קנייה כולל. אל תיפלו בפח: הכניסו גם את הקניות האינטרנטיות ב NEXT , ASUS… , וכמובן גם את הביגוד לילדים.

תנו לה חודש חודשיים ללא הערות ותיראו האם יש שיפור. במידה ואין אני ממליץ לשבת ולדון בתקציב מחדש, אולי יש צורך להקטין בהדרגה ולא בבת אחת.

אפשר להציע לה שאת המעקב היא תעשה באפליקציה יעודית או ווטסאפ (קבוצה שלה שתיקרא "קניות בגדים" – יש לי לקוחות שפועלים ככה), או קובץ אקסל עם הדבר נוח לה.

מקווה שלא יצרתי יותר מדי פיצוצים בבתים .
בהצלחה לכולם.
ותספרו לי אם זה עזר או אהבתם את הפוסט 😊